פרשת תולדות · על פי רבנו יוסף חיים מבגדאד
תפילה מהלב, דיבור רך וברכת החסד
רבנו יוסף חיים מבגדאד זיע״א, שנקרא על שם ספרו ״בן איש חי״, היה מגדולי חכמי בגדאד. בספר ההלכה שלו, לשנה ראשונה ולשנה שנייה, כל פרשה נפתחת בדרשה ובסופה באות הלכות. בפרשת תולדות הבן איש חי מדבר על תפילה שיוצאת מן הלב, על אמונה, על דיבור רך ועל ברכת החסד של אברהם. כאן תמצאו שבעה חלקים, אחד לכל עלייה: מה קורה בפסוקים, מה למד הבן איש חי, מה זה אומר לחיים שלנו, וכלי קטן לדרך. כשהלימוד בא מרש״י, מהרמב״ן או מחז״ל ולא מהבן איש חי, זה כתוב במפורש.
עלייה ראשונה (בראשית כה, יט – כו, ה): תפילה שמהפכת דין לרחמים
מה בפסוקים: יצחק ורבקה בלי ילדים, ו״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״ ונענה. רבקה מרגישה התרוצצות בבטנה: ״וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ״. נולדים עשו ויעקב, עשו נהיה איש ציד ויעקב יושב אוהלים, ויעקב קונה את הבכורה בנזיד עדשים. בסוף העלייה ה׳ אומר ליצחק, בימי רעב, להישאר בארץ ולא לרדת למצרים.
מה מלמד הבן איש חי: בספרו ״בן יהוידע״ על יבמות סד ע״א, הגמרא משווה תפילה של צדיקים ל״עתר״, כלי שמהפך את התבואה ממקום למקום, כך התפילה מהפכת את מידת הדין לרחמים. הבן איש חי מוסיף שאותיות ״עתר״ הן אותיות ״תער״, והתפילה מעבירה את כוחות הדין. ועוד חשבון יפה: ״רחם״ עולה 248, ״רוגז״ עולה 216, וההפרש ביניהם 32, כמניין ״לב״. תפילה שבאה מהלב מוסיפה ״לב״ לרוגז, וממנו נהיים רחמים.
על ״לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״ הוא דורש בדרשות לפרשה שהכתוב רומז לשתי זכויות של אברהם הטמונות בשמה של רבקה, שבו יש אותיות ״בקר״: זכות ה״בקר״ שאברהם רץ אליו לכבוד האורחים, וזכות שהשכים ״בבקר״ לעקדה.
ועל ״וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ״ הוא מבחין שבתוך שם ״רבקה״ יש ב׳ ו־ק׳, ק״ב, כמניין ״אמונה״. לדבריו ההתרוצצות הייתה בעניין האמונה: יעקב נע לצאת אל בית המדרש, ועשו אל בית עבודה זרה.
על ״וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו״ הוא מסביר שיצחק לא אהב באמת את הרשע, אלא הראה לו אהבה מבחוץ, משני טעמים: כדי שעשו לא יהפוך לרשע בגלוי, וייבוש מאביו, וכדי שעשו לא יקנא ביעקב.
ועל ״מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי״ הוא דורש: ״כיום״, כמו היום שהולך ואינו חוזר, כך המכירה הזאת אין לה חזרה. ועוד, יעקב נתן לעשו קודם לחם, לרפא את רעבונו, כדי שלא יוכל לטעון אחר כך שהיה אנוס.
מה זה אומר לחיים שלי היום: אפשר להתפלל גם כשהמצב סגור, וגם כשבפנים יש התרוצצות בין שני כיוונים. אצל רבקה זה היה מאבק על האמונה עצמה, ולכן ההתרוצצות איננה בהכרח סימן שמשהו לא בסדר. כשהתפילה באה מהלב, היא מרככת. אפשר גם להיות חם כלפי מי שרחוק מדרכנו, בלי להתכחש למי שהוא. ומה שמוכרים ברגע של רעב ועייפות, קשה להחזיר.
כלי לדרך: קח דבר אחד שמטריד אותך השבוע, ובשקט, במילים שלך, התפלל עליו מהלב, אפילו במשפט אחד.
מקורות: בן יהוידע, יבמות סד ע״א; בן איש חי, דרשות, פרשת תולדות.
עלייה שנייה (בראשית כו, ו–יב): מדידה כדי לתת
מה בפסוקים: יצחק יושב בגרר, ואנשי המקום שואלים על רבקה. מחשש לחייו הוא אומר שהיא אחותו. אבימלך רואה אותם יחד, מבין שהיא אשתו ומזהיר את העם לא לפגוע בהם. יצחק זורע בארץ, ״וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה׳״.
מה מלמד רש״י: בקטע הזה נלמד מרש״י ולא מהבן איש חי. רש״י מביא מדברי רבותינו שהתבואה נאמדה לצורך המעשרות, כלומר יצחק חישב כדי להפריש ולתת, והיא העלתה מאה שערים.
מה זה אומר לחיים שלי היום: אפשר לחשב כסף וזמן מתוך פחד, ואפשר לחשב אותם כדי לדעת כמה יש לנו לתת. אותו חשבון, ובכוונה אחרת.
כלי לדרך: כשאתה מסדר השבוע את הכסף או את הזמן שלך, קבע מראש חלק קטן לנתינה.
מקורות: רש״י, בראשית כו, יב.
עלייה שלישית (בראשית כו, יג–כב): עשק, שטנה ורחובות
מה בפסוקים: יצחק מתעשר, הפלשתים מקנאים וסותמים את בארות אברהם, ואבימלך אומר לו ״לֵךְ מֵעִמָּנוּ״. יצחק חופר מחדש. על שתי בארות רבים איתו והוא קורא להן ״עֵשֶׂק״ ו״שִׂטְנָה״. על השלישית לא רבו, והוא קורא לה ״רְחֹבוֹת״: ״כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה׳ לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ״.
מה מלמד הרמב״ן: את הלימוד על הבארות נקח מהרמב״ן ולא מהבן איש חי. כפי שמבאר הרמב״ן, שלוש הבארות רומזות לשלושה בתי מקדש. סביב הראשון והשני היו ריב ושטנה, והם נחרבו, והשלישי, ״רחובות״, יהיה ברוחב ובלי מריבה.
מה זה אומר לחיים שלי היום: יצחק לא ויתר על החפירה, וגם לא נשאר להילחם על כל באר. הוא עבר הלאה וחפר שוב, עד שמצא מקום בלי מריבה. לא כל ויכוח צריך לנצח בו, ולפעמים הדרך לגדול היא להמשיך לעשות טוב במקום חדש.
כלי לדרך: זהה ויכוח אחד שחוזר על עצמו, והחלט היום להשקיע את האנרגיה שלך במשהו חדש ושקט.
מקורות: רמב״ן, בראשית כו, כ.
עלייה רביעית (בראשית כו, כג–כט): ״ראו ראינו״
מה בפסוקים: יצחק עולה לבאר שבע, ושם ה׳ מתגלה אליו: ״אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי״. אבימלך, אחוזת ופיכול מגיעים אליו. יצחק שואל למה באו אליו אחרי ששנאו אותו ושלחו אותו, והם עונים: ״רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה׳ עִמָּךְ״ ומבקשים ברית.
מה מלמדים רש״י והבן איש חי: את ״ראו ראינו״ מסביר רש״י: ראו כבר אצל אביך, וראו גם בך. מהבן איש חי נקח כאן רק חוט אחד: ה׳ מברך את יצחק ״בַּעֲבוּר אַבְרָהָם״, ובפתיחה להלכות שנה ראשונה לפרשה הוא מלמד ש״ברכת אברהם״ היא סוד החסד. לזה נחזור בעלייה השביעית.
מה זה אומר לחיים שלי היום: מי שפגע בנו לפעמים חוזר ומבקש קרבה. יצחק לא סילק אותו ולא עשה כאילו לא קרה כלום. הוא שאל ביושר והקשיב, וכך נפתחה הדלת לשלום אמיתי.
כלי לדרך: אם מישהו מבקש לחדש קשר, שאל אותו שאלה אחת ישרה ורגועה על מה שקרה, והקשב לתשובה לפני שתחליט.
מקורות: רש״י, בראשית כו, כח; בן איש חי, הלכות, שנה ראשונה, פרשת תולדות, פתיחה.
עלייה חמישית (בראשית כו, ל – כז, כז): ״הקול קול יעקב״
מה בפסוקים: יצחק עושה משתה לאבימלך, ובבוקר הם נשבעים זה לזה. עשו נושא נשים מבנות חת, והן מרת רוח ליצחק ולרבקה. יצחק זקן ועיניו כהות, והוא מבקש מעשו ציד כדי לברכו. רבקה שומעת ושולחת את יעקב לקבל את הברכה. יצחק ממשש אותו ואומר: ״הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״.
מה מלמד הבן איש חי: בדרשות לפרשה, בשם הספר ״אוהב ישראל״, הוא מלמד שדרכו של יעקב לדבר תמיד בלשון רכה ובקול נחת, ודרכו של עשו לדבר בלשון עזה וקשה. זה ״קול יעקב״.
עוד מהפרשה: על ״וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו״ דרשו חז״ל (סנהדרין לז ע״א): ״אל תקרי בְּגָדָיו אלא בּוֹגְדָיו״. זה לימוד של חז״ל ולא של הבן איש חי.
מה זה אומר לחיים שלי היום: דיבור רך הוא לא חולשה. יש רגעים שנדמה לנו שצריך להרים קול כדי להישמע, ואפשר לבחור בדרכו של יעקב. ומהדרשה של חז״ל אפשר ללמוד לחפש ריח טוב גם במי שנראה לנו רחוק.
כלי לדרך: בשיחה הבאה שבה אתה מרגיש שהקול שלך עולה, הנמך אותו במכוון ודבר לאט ובנחת.
מקורות: בן איש חי, דרשות, פרשת תולדות (בשם הספר ״אוהב ישראל״); סנהדרין לז ע״א.
עלייה שישית (בראשית כז, כח – כח, ד): ״יתן ויחזור ויתן״
מה בפסוקים: יצחק מברך את יעקב: ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״. עשו נכנס, מגלה, וצועק צעקה גדולה ומרה, ויצחק נותן לו ברכה אחרת. עשו שונא את יעקב, ורבקה דואגת שיעקב ילך לחרן. יצחק קורא ליעקב ומברך אותו שוב: ״וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ״ ו״וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם״.
מה מלמד הבן איש חי: בדרשות לפרשה הוא דורש את הלשון ״יתן ויחזור ויתן״, כלשון חז״ל (בראשית רבה סו, ג): האותיות של כל דבר הן צינורות השפע, והמילוי של האותיות הוא צינורות של שפע מרובה יותר.
בפתיחה להלכות שנה שנייה הוא מבחין בין שתי הברכות. הראשונה, ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״, פותחת באות ו׳ ומסתיימת באות כ׳, שהם 26, כמניין שם הוי״ה. לפי הזוהר, ברכה זו שמורה לימות המשיח. השנייה, ״וְאֵל שַׁדַּי״, פותחת ב־ו׳ ומסתיימת ב־ם׳, ו״ם, שהם 46. את המספר הזה הוא קושר למילוי של שם ע״ב, שעולה כמניין ״חסד״, ובברכה הזאת משתמשים יעקב וזרעו בעולם הזה.
ורמז יפה: ״ה׳ יברך את עמו בשלום״, ו״שלום״ הוא ״של ו״ם״.
מה זה אומר לחיים שלי היום: ברכה אחת שמורה לעתיד, ואת השנייה אפשר לחיות כבר עכשיו. לא צריך לחכות לעולם מושלם כדי להרגיש ברכה, וגם אין צורך להתאכזב כשהכול עוד לא שלם. ו״יתן ויחזור ויתן״ מזכיר שהשפע לא נגמר בפעם אחת.
כלי לדרך: אמור בקול ״תודה״ על דבר קטן אחד שקיבלת היום.
מקורות: בן איש חי, דרשות, פרשת תולדות; בן איש חי, הלכות, שנה שנייה, פרשת תולדות, פתיחה; בראשית רבה סו, ג.
עלייה שביעית (בראשית כח, ה–ט): ברכת אברהם לדרך
מה בפסוקים: ״וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב״ והוא הולך לפדן ארם, אל לבן. יעקב יוצא עם הברכה שקיבל בסוף העלייה הקודמת: ״וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם״. עשו רואה שיצחק בירך את יעקב ושלח אותו לקחת אישה משם, ושבנות כנען רעות בעיני אביו, והוא הולך לישמעאל ונושא את מחלת בת ישמעאל.
מה מלמד הבן איש חי: בפתיחה להלכות שנה ראשונה הוא עוצר ב״בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ״ ומחשב. ״יעקוב״ במילואו הוא 188. מוסיפים 11 אותיות של ״ישראל״ ו״ישורון״, ויש 199. מוסיפים 49 אותיות של שמות השבטים, ויש 248, כמניין ״אברהם״.
ברכת אברהם היא סוד החסדים, ולחיצונים אין אחיזה בחסדים. לכן המים, שהם חסד, מעבירים טומאה ורוח רעה מהידיים, ומכאן הדרך להלכות נטילת ידיים בבוקר.
מה זה אומר לחיים שלי היום: חסד הוא כוח ולא רק נימוס. מה שאנחנו נותנים בלי תמורה נשאר איתנו ושומר עלינו. ובבוקר, כשמורידים מים על הידיים, אפשר לזכור שאלה מים של חסד, התחלה נקייה ליום.
כלי לדרך: מחר בבוקר, כשאתה שופך מים על הידיים, אמור לעצמך: ״היום אעשה חסד אחד״.
מקורות: בן איש חי, הלכות, שנה ראשונה, פרשת תולדות, פתיחה.
הלכה מהבן איש חי לשבוע
בספר ״בן איש חי״ כל פרשה נפתחת בדרשה ומסתיימת בהלכות. הנה תמצית פשוטה של שתי השנים לפרשת תולדות.
שנה ראשונה, נטילת ידיים שחרית: ההלכות עוסקות בנטילת הידיים בבוקר, מיד אחרי השינה. נוטלים מכלי, ושופכים מים על כל יד שלוש פעמים לסירוגין. הרעיון מתחבר לפתיחה: המים הם חסד, והחסד מעביר טומאה ורוח רעה מהידיים.
שנה שנייה, תפילת שחרית של שבת: ההלכות עוסקות בבוקר של שבת, ובו ״נשמת כל חי״. הבן איש חי מלמד לכוון באמירתה לקבל את תוספת הנפש של יום השבת, תמורת התפילין של ימות החול.
מקורות: בן איש חי, הלכות, שנה ראשונה, פרשת תולדות; בן איש חי, הלכות, שנה שנייה, פרשת תולדות.
לשאלה מעשית יש לפנות לרב.
✦ שבת שלום ומבורכת ✦
